<h1>תורת הבית הארוך לרשב"א בית ששי שער שלישי</h1>
<h2>דף קה.</h2>
שנינו בברייתא בפרק כל הבשר מים ראשונים ניטלין בין בכלי בין על גבי קרקע, מים אחרונים אין ניטלין אלא בכלי. ואמרי לה אין ניטלין על גבי קרקע, מאי בינייהו איכא בינייהו קינסא, ונקטינן לקולא, הילכך ניטלין בין בכלי בין על גבי קינסא.
<h2>דף קז.</h2>
גרסינן בפרק כל הבשר (ק"ז, א') אמר רבה כלי שאין מחזיק רביעית אין נוטלין ממנו לידים, אמר ליה רב אשי לאמימר קפדיתו אמנא, קפדיתו אחזותא, קפדיתו אשיעורא, אמר ליה אין. אתקין רב יעקב בנהר פקוד נטלא בת רביעתא. אתקין רב אסי בהוצל כוזא בת רביעתא. כלי שניקב בכונס משקה אין נוטלין ממנו לידים, דגרסינן בפרק כל הבשר (שם) בזיע דולא בכונס משקה, אין נוטלין ממנו לידים, אבל מטבילין בו את הידים, דמילף ליפי, פי' בשקלוח הדולא מחובר למימי הבור, דכיון דליפי מי הדלי למימי הבור, הכל חבור וכשמטביל ידיו בדלי כאילו מטביל בנהר. ומטביל ידיו בנהר ודאי עלתה לו נטילה, דיש בכלל מאתים מנה וטבילה חשובה מן הנטילה. ודוקא במטביל ידיו, אבל ליטול בידו אחת מן הנהר וליתן על ידו השנית, לא עשה ולא כלום, דחפניו אינן ככלי וכמו ששנינו במסכת ידים (פ"א, מ"א) שכתבנו למעלה, וכיון שכן טבילה אין כאן, ונטילה אין כאן. וכן כתוב בהלכות גדולות.
ולשכשך ידיו בתוך הכלי, כתוב בהלכות גדולות משם רב אחא משבחא דמותר, מדאיבעיא לן גבי קדוש ידים ורגלים במסכת זבחים (כ"א, א') אי שייך ידיו בכיור, אי הויא רחיצה או לא, ופשטינן דלא משום דורחצו ממנו אמר רחמנא ולא בתוכו, והתם הוא דכתיב ממנו, הא בעלמא רחיצה הויא דאי לא תיפוק לי משום דכתיב ורחצו וליכא. ואם תאמר אם כן תיקשי לן הא דאמרינן בפרק כל הבשר (ק"ז, א') האי אריתא דדלאי אין נוטלין ממנה לידים ואין מטבילין בה את הידים. אין מטבלין בה את הידים משום דהוו להו מים שאובין, ואין נוטלין ממנה לידים דלא אתי מכח גברא. ואם איתא, אמאי אין מטבילין בה את הידים תיפוק לי דרחיצה בגויה דמנא כנטילה היא, תירץ הרמב"ן ז"ל דשאני התם דמחוברת בקרקע, וכטבילה היא, וטבילה בשאובין ליכא. אבל מישך ידיה במנא דכנטילה מיניה היא, שפיר דמי.
וכלי שנשבר אע"פ שמקבל רביעית למטה מן השבר, כתוב בספר התרומה שאסור ליטול ממנו, דכל שלמעלה מן השבר אין לו תורת כלי, ושבר כלי הוא. ומכל מקום אם דרך השבר נגרין המים על ידו, מסתברא שהוא מותר דהוה ליה כברזא. ומסתברא דאפילו נשבר כל שלא טהר מחמת שבירתו, עדיין כלי הוא ואין מחלקין את הכלי לשנים, וכל שמקבל רביעית ואין שברו גדול כל כך שיטהרנו מידי טומאתו מותר ליטול ממנו לידים.
שנינו בפרק ראשון של מסכת ידים (מ"ב), בכל הכלים נותנין לידים אפילו בכלי גללים ובכלי אבנים ובכלי אדמה, ואין נותנין לידים לא בדפנות הכלים ולא בשולי המחץ ולא במגופת החבית, ולא יתן לחבירו בחפניו מפני שאין ממלאין ואין מקדשין ואין מזין מי חטאת, ואין נותנין לידים אלא בכלי. פי' בכל הכלים נותנין לידים, בין של עץ בין של עצם בין של זכוכית, ואפילו בכלי גללים דלא חשיבי כלים לענין טומאה, אבל לא בדפנות הכלים ושולי המחץ, משום דשברי כלים הם ואינן חשובין כלים, ולא במגופת החבית משום דלא עבידא לתשמיש דגווה, אלא לכסוי החבית. ומינה שמעינן דכסויי הכוסות שאינן עשויין לשתות בהן, אין נוטלין בהן את הידים. ויש מפרשים לפי שהיא אינה יושבת אלא מסומכת, וכל כלי שאינו מחזיק רביעית כשהוא יושב שלא מסומך, אין נוטלין ממנו לידים. ותניא (חולין ק"ז, א') מגופת חבית שהתקינה, נוטלין ממנה לידים, ופרש"י ז"ל שעשה לה בית קבול, ובעלי התוספות ז"ל פירשו שעשה לה בית מושב לשבת שלא מסומכת, על דרך הפירו' השני שכתבתי. תשלום הברייתא, חמת וכפישא שתקנן, נוטלין מהן לידים. שק וקופה אע"פ שמקבלין, אין נוטלין מהן לידים פי' מפני שאין עשויין לקבל משקין לעולם.
<h2>דף קז:</h2>
ומותר ליטול ידו אחת ולחזור וליטול השניה, ואיך צריך שיטול את שתיהן בבת אחת, ואפילו לא נטל אלא ידו אחת אותה שנטל טהורה. וכן מותר להטביל ידו אחת בנהר, וליטול ידו השנית מן הכלי, דגרסינן בגיטין בריש פרק המביא תניין (ט"ו, ב') בעי אילפא ידים טהורות לחצאין או אין טהורות לחצאין, היכי דמי אילימא דקא משי חדא ידיה, והתנן הנוטל ידו אחת בשטיפה וידו אחת בנטילה, ידיו טהורות, כך גריס רש"י ז"ל וכן היא בספרים שלנו, ופרש"י ז"ל כגון דמשא חדא ידא, והדר משא אידך. ופשיט ליה מדתנן הנוטל ידו אחת מן הכלי ואחת בשטיפה בנהר, בארבעים סאה, ידיו טהורות. וקשה דאם כן, היכי פשיט ליה מההיא מתני', דילמא התם בשנטל ושטף בבת אחת, אבל בזו אחר זו לא. ורת"ם ז"ל גריס נטל ידו אחת משטיפה אחת ידו טהורה, וקא פשיט מדקתני ידו טהורה, שמע מינה דחדא חדא מהני. וכן מצאתיה במקומה במשניות מדוייקות הבאות מספרד כגירסת רת"ם ז"ל, והשתא אתי שפיר הא דאמרינן בפרק כל הבשר (ק"ז, ב') תנא דבי מנשה, מדיחה אשה ידה אחת ונותנת פת לתינוק, ובעינן למידק מינה התם, דמאכיל צריך נטילת ידים דאלמא אפילו נטילת יד אחת הויא נטילה. ואמרינן נמי ביומא (ל', א') נוטל ידו אחת ונכנס. ומתני' דמסכת ידים דמייתי הכא תרתי קמ"ל, חדא דנוטל ידו אחת בלבד ידו טהורה, ועוד שאם לא שפך על ידו אלא שטיפה אחת גדולה אע"פ שאין באותה שטיפה רביעית ידו טהורה, ואין צריך מים שניים, דהכי תנינן לה התם (פ"ב, מ"א) נטל ידו אחת משטיפה אחת ידו טהורה, שתי ידיו משטיפה אחת, ר' מאיר מטמא עד שיטול מרביעית. כלומר הנוטל ידו אחת משטיפה אחת לבד, ויש בה כדי [שתי] שטיפות, הרי זו עולה לשתים ואין צריך מים שניים, וידו טהורה. אבל שתי ידיו משטיפה אחת ידיו טמאות אלא אם [כן] יש [בה] באותה שטיפה, כדי שתי שטיפות, דהיינו רביעית לשתי ידים. אמרו משמו של רת"ם ז"ל שאם נטל בידו אחת מן הכלי ונתן על ידו השנית, מותר, לפי שכל שבא לידו האחת מן הכלי, כח כלי קרינא ביה, ואינו דומה לנוטל מחפניו של חבירו, שלא מכח כלי בא ליד זה כלל. אבל הר"ם במז"ל כתב נוטל ידו אחת וצק בזו על זו וחוזר וצק בראשונה על השניה ע"כ לומר שצריך נטילה על זו ועל זו ונראין דבריו.
